בית משפט השלום בתל אביב–יפו קיבל את תביעת בנק דיסקונט נגד הורים שערבו להלוואה שנטלו בתם ובעלה לצורך העסק שניהלו. ההורים טענו כי הבנק הסתיר מהם את מצבו הכספי הקשה של העסק וכי אילו ידעו את התמונה המלאה לא היו חותמים על הערבות. לאחר בירור ראייתי מלא קבע בית המשפט כי הערבים ידעו על הקשיים, חתמו מרצונם החופשי וכי הבנק לא הסתיר מהם מידע ולא הטעה אותם.
פרטי פסק הדין: ת"א 20770-02-19, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יאסי | בית משפט השלום בתל אביב–יפו | כב' השופט גיא הימן | 23.6.2023 | הבנק יוצג על ידי עו"ד אירית הדר.
הרקע למחלוקת
בתם של הנתבעים ובעלה הפעילו עסק ליבוא מוצרי קוסמטיקה ופתחו בחודש יוני 2017 חשבון בבנק דיסקונט בחולון. כבר עם פתיחת החשבון חתמו ההורים על ערבות לחובות החשבון עד לסך של 300,000 ש"ח.
בהמשך נקלע החשבון לקשיים. בחודש מרץ 2018 גובש מהלך שנועד להסדיר את החוב, ובמסגרתו ניתנה לבני הזוג הלוואה נוספת בסך 220,000 ש"ח, אשר בבקשה לקבלתה צוין במפורש כי היא מיועדת ל"פריסת חוב". האם חתמה ביום 11.3.2018 והאב ביום 18.3.2018 על כתבי ערבות לאבטחת החוב הספציפי של אותה הלוואה.
לאחר שההלוואה לא נפרעה הגיש הבנק תביעה. בתחילה נדחתה בקשת ההורים לקבל רשות להתגונן, אולם בפברואר 2020 קבעה ערכאת הערעור כי די בכך שהציגו הגנה "ולו בדוחק" כדי לאפשר להם להתגונן, והתיק הוחזר לבית משפט השלום לבירור מלא. לאחר שמיעת הראיות והחקירות מחדש ניתן פסק הדין הסופי.
מה הייתה המחלוקת?
ההורים טענו כי לפני שחתמו על כתבי הערבות ידע הבנק על מצבו הכספי הרעוע של העסק ועל הקשיים בחשבון, אך לא גילה להם את המידע.
לטענתם, אילו היו יודעים כי ההלוואה נועדה לפריסת חוב קיים וכי בתם וחתנם מתקשים לעמוד בהתחייבויותיהם, הם לא היו מסכימים לערוב לה.
הם העלו גם טענות בנוגע לאופן החתימה על המסמכים, למועד מסירת המידע לערבים ולכך שהבנק עצמו תרם, לטענתם, לאי־פירעון החוב.
הבנק טען מנגד כי ההורים ידעו על מצבו של העסק, היו מעורבים במאמצים לסייע לבתם ולחתנם וקיבלו את המידע הנדרש לפני שהתחייבו בערבות.
מה קבע בית המשפט?
כתבי הערבות נחתמו מרצון ובהבנת משמעותם
בית המשפט קבע כי מסמכי הערבות היו מפורטים וברורים וכי ההורים כבר הכירו את משמעותה של ערבות, לאחר שחתמו על ערבות קודמת בקשר לאותו חשבון בשנת 2017.
הנתבעים לא טענו שנציגת הבנק כפתה עליהם לחתום, מנעה מהם לקרוא את המסמכים או סירבה להשיב לשאלותיהם. האב אף אישר כי החתימה נעשתה מרצונו.
בית המשפט קיבל כמהימנה את עדותה של נציגת הבנק, אורית סראפראז, שלפיה הסבירה לערבים את משמעות ההתחייבות ואת העובדה שההלוואה נועדה לפריסת חוב.
הבחירה שלא לקרוא את המסמכים לא פטרה מהערבות
ההורים טענו כי חתמו במקומות שעליהם הצביעה נציגת הבנק מבלי שקראו את מלוא המסמכים.
בית המשפט קבע כי ככל שלא קראו אותם, הדבר לא נבע מלחץ או ממניעה מצד הבנק. בנסיבות אלה, עצם הטענה כי לא קראו את המסמכים שעליהם חתמו לא הקימה להם הגנה מפני התחייבותם.
ההורים ידעו על הקשיים בעסק
חלק מרכזי בהכרעה עסק במידת ידיעתם של ההורים בזמן אמת.
בית המשפט מצא כי האם הייתה מעורבת בניסיונות לסייע לעסק ולחשבון הבנק עוד לפני חתימת הערבות. היא ידעה כי התקשרות מסחרית מרכזית של העסק נכשלה, השתתפה במגעים עם הבנק ואף הציעה לסייע באמצעות נכס שבבעלות ההורים.
לאחר חתימת הערבויות היא אף העבירה לחשבון קרוב ל־61,000 ש"ח בכמה פעימות.
מכלול העובדות הוביל את בית המשפט למסקנה שההורים ידעו על מצבו הכספי הקשה של העסק עוד לפני שהסכימו לערוב להלוואה, ולא גילו אותו לראשונה רק לאחר מכן.
הבנק לא הסתיר מידע ולא הטעה
בית המשפט דחה את הטענה כי הבנק הסתיר מן הערבים שמדובר בהלוואה שנועדה לפריסת חוב.
גם העובדה שבדפי המידע לא סומנה אחת החלופות המתייחסת להחלפת חיוב קיים לא שינתה את המסקנה. בית המשפט קיבל את הסבר נציגת הבנק כי מדובר בהשמטה ולא בניסיון הסתרה, וקבע כי בפועל הערבים ידעו על מצב החשבון ועל מטרת ההלוואה.
גם בנוגע לאב, שחתימתו על אחד מדפי המידע הושלמה יום לאחר חתימתו על כתב הערבות, קיבל בית המשפט את גרסת נציגת הבנק כי המידע נמסר לו קודם לכן. בית המשפט נתן משקל גם לכך שהאב לא ביקש בעקבות זאת לבטל את ערבותו ולא העלה בזמן אמת טענה כי הוטעה.
הבנק לא גרם לאי־פירעון
בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה פעולות הבנק הן שגרמו ללווים שלא לעמוד בהתחייבויותיהם.
נקבע כי הבנק דווקא ניסה לגבש יחד עם המעורבים מתווה שנועד להחזיר את החשבון לפעילות תקינה, וכי אי־פירעון ההלוואות נבע מהתנהלותם הכספית של הלווים ולא מפעולה של הבנק.
המשמעות של פסק הדין
פסק הדין ממחיש כי כאשר ערב טוען שהוטעה או שלא נמסר לו מידע מהותי, בית המשפט בוחן לא רק את נוסח מסמכי הערבות אלא גם את הראיות בדבר ידיעתו ומעורבותו בפועל.
במקרה זה הראיות הראו כי ההורים הכירו את מצבו של העסק, השתתפו במאמצים לסייע לו והתחייבו בערבות לאחר שכבר ערבו בעבר לחובות אותו חשבון.
בית המשפט קבע כי הערבים ידעו על הקשיים, חתמו מרצונם וכי הבנק לא הסתיר מהם מידע ולא הטעה אותם.
תוצאת ההליך
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את ההורים, יחד ולחוד, לשלם לבנק 207,705 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
בנוסף חויבו הנתבעים, יחד ולחוד, ב־8,050 ש"ח הוצאות משפט וב־39,460 ש"ח שכר טרחת עורכת דין, כולל מע"מ.
ייצוג המשרד
בנק דיסקונט לישראל יוצג בהליך על ידי עו"ד אירית הדר.
מקור
פסק הדין בת"א 20770-02-19, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יאסי, ניתן בבית משפט השלום בתל אביב–יפו בפני כב' השופט גיא הימן ביום 23 ביוני 2023.
המידע המובא בכתבה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מחליף ייעוץ משפטי פרטני בהתאם לנסיבות המקרה.
בית משפט השלום בירושלים קיבל במלואה תביעה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נגד שני ערבים לחובו של החייב העיקרי. הנתבעים טענו כי החתמתם על כתבי הערבות נעשתה באופן מזורז, ללא שהבינו את התחייבויותיהם, אך בית המשפט העדיף את גרסת נציגת הבנק וקבע כי היא הסבירה להם את מהות הערבויות שעליהן חתמו.
פרטי פסק הדין: ת"א 19531-02-21, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מימי ואח' | בית משפט השלום בירושלים | כב' השופטת אורנה סנדלר־איתן | פסק דין מיום 2.7.2024 | הבנק יוצג על ידי עו"ד יעל סופר ממשרד עוה"ד דוד סופר.
הרקע למחלוקת
בחשבונו של מימי רמזי בבנק הבינלאומי הראשון נותרה יתרת חובה בסך 175,541 ש"ח. נגד החייב העיקרי ניתן ביום 30.11.2020 צו חדלות פירעון.
ביום 26.7.2018 חתמה רעייתו, אמל מימי, על כתב ערבות מתחדשת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום. באותו יום חתם גיסו של החייב, ריאד טוויל, על כתב ערבות מתחדשת המוגבלת לסכום של 190,000 ש"ח.
הנתבעים סירבו לכבד את כתבי הערבות, ובעקבות זאת הוגשה נגדם תביעת הבנק.
מה הייתה המחלוקת?
טענתם המרכזית של הנתבעים הייתה שהחתמתם נעשתה במהירות, בלי שנציגת הבנק וידאה שהם מבינים את התחייבויותיהם ובלי שהיו מודעים לתוכן המסמכים.
הנתבעת טענה כי סברה שהיא נדרשת להגיע לבנק רק כדי "לאשר" את נטילת ההלוואה על ידי בעלה.
הנתבע טען כי סבר שערבותו מוגבלת לסכום של 100,000 ש"ח בלבד, אף שבכתב הערבות שעליו חתם הופיע סכום של 190,000 ש"ח.
מה קבע בית המשפט?
נציגת הבנק הסבירה את מהות הערבויות
מטעם הבנק העידה גב' מירב אברהמי, שהחתימה את הנתבעים על מסמכי הערבות.
בית המשפט ציין כי נציגת הבנק דוברת ערבית ברמה שאפשרה לה להסביר את מהות הערבות בשפה מדוברת. לדבריה, התקשורת עם הנתבעים נעשתה הן בעברית והן בערבית "למען הסר ספק".
נציגת הבנק העידה כי הנתבעים לא טענו בפניה שאינם מבינים את שנאמר להם ולא ביקשו לקבל את כתבי הערבות לעיון נוסף לפני החתימה.
בית המשפט קבע כי עדותה הייתה בהירה וסדורה ולא נסתרה במאום.
גרסת הנתבעת לא נתמכה בעדות החייב
הנתבעת העידה כי בעלה והנתבע השני היו עמה במעמד החתימה וכי שניהם יודעים עברית.
לדבריה, בעלה אמר לה שהוא נוטל הלוואה בסך 100,000 ש"ח וכי עליה להגיע לבנק כדי "לאשר" זאת. הנתבעת לא ידעה להסביר מדוע נדרש ממנה אישור כזה.
הנתבעת גם העידה כי סמכה על הבנק, על בעלה ועל אחיה ולכן לא ביקשה הסבר על משמעות המסמכים שעליהם חתמה.
בית המשפט ציין כי החייב העיקרי, שנכח במעמד החתימה ושעל דבריו התבססה גרסת הנתבעת, לא הובא לעדות מטעמה.
הסכום של 190,000 ש"ח הופיע בכתב הערבות
הנתבע השני לא ידע להסביר את חתימתו על כתב הערבות לצד הסכום של 190,000 ש"ח.
הנתבע אישר כי המספר 100,000 אינו מופיע בכתב הערבות וכי הוא יודע כיצד נראית הספרה 9 בעברית. לדבריו, הוא "לא שם לב" לכך שבכתב הערבות הופיע הסכום של 190,000 ש"ח.
הנתבע אף העיד כי היה מוכן לחתום על כתב הערבות גם אילו ידע בזמן אמת שמדובר בערבות לחוב שתקרתו 190,000 ש"ח.
ההסתמכות על דברי החייב לא שחררה מהערבות
בית המשפט קבע כי לפי גרסת הנתבעים עצמם, הם סמכו על דבריו של החייב העיקרי ולא טרחו לברר ולוודא על מה הם חותמים, אף שהייתה להם אפשרות לעשות זאת.
בית המשפט הוסיף כי גם אילו הניח לטובת הנתבעים שכך אכן אירע, לא היה בכך כדי לשחרר אותם מהתחייבויותיהם על פי כתבי הערבות.
בסופו של דבר העדיף בית המשפט את גרסתה של נציגת הבנק, שלפיה הסבירה לנתבעים את מהות כתבי הערבות, על פני גרסת הנתבעים שלא נתמכה בראיה נוספת.
המשמעות של פסק הדין
בפסק הדין נקבע כי בנסיבות המקרה, הסתמכות הנתבעים על דבריו של החייב העיקרי ואי־בירור משמעות המסמכים שעליהם חתמו לא שחררו אותם מהתחייבויותיהם.
בית המשפט נתן משקל לעדותה של נציגת הבנק שלפיה הסבירה את מהות הערבויות, לכך שגרסת הנתבעים לא נתמכה בעדות החייב העיקרי, ולכך שהנתבע השני חתם על כתב ערבות שבו הופיע במפורש סכום של 190,000 ש"ח.
בנסיבות שנדונו, העובדה שהערבים הסתמכו על דברי החייב ולא ביררו בעצמם את משמעות המסמכים לא פטרה אותם מהתחייבויותיהם על פי כתבי הערבות.
תוצאת ההליך
בית המשפט קיבל את תביעת הבנק במלואה.
הנתבעת הראשונה חויבה לשלם לבנק סך של 175,541 ש"ח, בתוספת הריבית כאמור בסעיף 4 לכתב התביעה ובתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,500 ש"ח.
הנתבע השני חויב לשלם לבנק סך של 175,541 ש"ח, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,500 ש"ח.
בית המשפט הבהיר כי הבנק לא יגבה פעמיים את חלקו החופף של החוב שנפסק.
ייצוג המשרד
עו"ד יעל סופר ממשרד עוה"ד דוד סופר ייצגה את הבנק הבינלאומי הראשון לישראל.
בית המשפט קיבל את תביעת הבנק במלואה.
מקור
פסק הדין ניתן בת"א 19531-02-21, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מימי ואח', בבית משפט השלום בירושלים, בפני כב' השופטת אורנה סנדלר־איתן, ביום 2 ביולי 2024.
המידע המובא בכתבה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מחליף ייעוץ משפטי פרטני בהתאם לנסיבות המקרה.
