טענת אי־הבנה נדחתה: הערבים חויבו מכוח כתבי הערבות שעליהם חתמו

בית משפט השלום בירושלים קיבל במלואה תביעה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נגד שני ערבים לחובו של החייב העיקרי. הנתבעים טענו כי החתמתם על כתבי הערבות נעשתה באופן מזורז, ללא שהבינו את התחייבויותיהם, אך בית המשפט העדיף את גרסת נציגת הבנק וקבע כי היא הסבירה להם את מהות הערבויות שעליהן חתמו.

פרטי פסק הדין: ת"א 19531-02-21, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מימי ואח' | בית משפט השלום בירושלים | כב' השופטת אורנה סנדלר־איתן | פסק דין מיום 2.7.2024 | הבנק יוצג על ידי עו"ד יעל סופר ממשרד עוה"ד דוד סופר.

הרקע למחלוקת

בחשבונו של מימי רמזי בבנק הבינלאומי הראשון נותרה יתרת חובה בסך 175,541 ש"ח. נגד החייב העיקרי ניתן ביום 30.11.2020 צו חדלות פירעון.

ביום 26.7.2018 חתמה רעייתו, אמל מימי, על כתב ערבות מתחדשת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום. באותו יום חתם גיסו של החייב, ריאד טוויל, על כתב ערבות מתחדשת המוגבלת לסכום של 190,000 ש"ח.

הנתבעים סירבו לכבד את כתבי הערבות, ובעקבות זאת הוגשה נגדם תביעת הבנק.

מה הייתה המחלוקת?

טענתם המרכזית של הנתבעים הייתה שהחתמתם נעשתה במהירות, בלי שנציגת הבנק וידאה שהם מבינים את התחייבויותיהם ובלי שהיו מודעים לתוכן המסמכים.

הנתבעת טענה כי סברה שהיא נדרשת להגיע לבנק רק כדי "לאשר" את נטילת ההלוואה על ידי בעלה.

הנתבע טען כי סבר שערבותו מוגבלת לסכום של 100,000 ש"ח בלבד, אף שבכתב הערבות שעליו חתם הופיע סכום של 190,000 ש"ח.

מה קבע בית המשפט?

נציגת הבנק הסבירה את מהות הערבויות

מטעם הבנק העידה גב' מירב אברהמי, שהחתימה את הנתבעים על מסמכי הערבות.

בית המשפט ציין כי נציגת הבנק דוברת ערבית ברמה שאפשרה לה להסביר את מהות הערבות בשפה מדוברת. לדבריה, התקשורת עם הנתבעים נעשתה הן בעברית והן בערבית "למען הסר ספק".

נציגת הבנק העידה כי הנתבעים לא טענו בפניה שאינם מבינים את שנאמר להם ולא ביקשו לקבל את כתבי הערבות לעיון נוסף לפני החתימה.

בית המשפט קבע כי עדותה הייתה בהירה וסדורה ולא נסתרה במאום.

גרסת הנתבעת לא נתמכה בעדות החייב

הנתבעת העידה כי בעלה והנתבע השני היו עמה במעמד החתימה וכי שניהם יודעים עברית.

לדבריה, בעלה אמר לה שהוא נוטל הלוואה בסך 100,000 ש"ח וכי עליה להגיע לבנק כדי "לאשר" זאת. הנתבעת לא ידעה להסביר מדוע נדרש ממנה אישור כזה.

הנתבעת גם העידה כי סמכה על הבנק, על בעלה ועל אחיה ולכן לא ביקשה הסבר על משמעות המסמכים שעליהם חתמה.

בית המשפט ציין כי החייב העיקרי, שנכח במעמד החתימה ושעל דבריו התבססה גרסת הנתבעת, לא הובא לעדות מטעמה.

הסכום של 190,000 ש"ח הופיע בכתב הערבות

הנתבע השני לא ידע להסביר את חתימתו על כתב הערבות לצד הסכום של 190,000 ש"ח.

הנתבע אישר כי המספר 100,000 אינו מופיע בכתב הערבות וכי הוא יודע כיצד נראית הספרה 9 בעברית. לדבריו, הוא "לא שם לב" לכך שבכתב הערבות הופיע הסכום של 190,000 ש"ח.

הנתבע אף העיד כי היה מוכן לחתום על כתב הערבות גם אילו ידע בזמן אמת שמדובר בערבות לחוב שתקרתו 190,000 ש"ח.

ההסתמכות על דברי החייב לא שחררה מהערבות

בית המשפט קבע כי לפי גרסת הנתבעים עצמם, הם סמכו על דבריו של החייב העיקרי ולא טרחו לברר ולוודא על מה הם חותמים, אף שהייתה להם אפשרות לעשות זאת.

בית המשפט הוסיף כי גם אילו הניח לטובת הנתבעים שכך אכן אירע, לא היה בכך כדי לשחרר אותם מהתחייבויותיהם על פי כתבי הערבות.

בסופו של דבר העדיף בית המשפט את גרסתה של נציגת הבנק, שלפיה הסבירה לנתבעים את מהות כתבי הערבות, על פני גרסת הנתבעים שלא נתמכה בראיה נוספת.

המשמעות של פסק הדין

בפסק הדין נקבע כי בנסיבות המקרה, הסתמכות הנתבעים על דבריו של החייב העיקרי ואי־בירור משמעות המסמכים שעליהם חתמו לא שחררו אותם מהתחייבויותיהם.

בית המשפט נתן משקל לעדותה של נציגת הבנק שלפיה הסבירה את מהות הערבויות, לכך שגרסת הנתבעים לא נתמכה בעדות החייב העיקרי, ולכך שהנתבע השני חתם על כתב ערבות שבו הופיע במפורש סכום של 190,000 ש"ח.

בנסיבות שנדונו, העובדה שהערבים הסתמכו על דברי החייב ולא ביררו בעצמם את משמעות המסמכים לא פטרה אותם מהתחייבויותיהם על פי כתבי הערבות.

תוצאת ההליך

בית המשפט קיבל את תביעת הבנק במלואה.

הנתבעת הראשונה חויבה לשלם לבנק סך של 175,541 ש"ח, בתוספת הריבית כאמור בסעיף 4 לכתב התביעה ובתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,500 ש"ח.

הנתבע השני חויב לשלם לבנק סך של 175,541 ש"ח, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,500 ש"ח.

בית המשפט הבהיר כי הבנק לא יגבה פעמיים את חלקו החופף של החוב שנפסק.

ייצוג המשרד

עו"ד יעל סופר ממשרד עוה"ד דוד סופר ייצגה את הבנק הבינלאומי הראשון לישראל.