הכחשת חתימה על כתב ערבות: כשהעדות הישירה הכריעה את המחלוקת

פרטי פסק הדין: ת"א 8221-10-18, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' שקד ואח' | בית משפט השלום בירושלים | כב' השופטת מיקה בנקי | 14.10.2020.

בית משפט השלום בירושלים קיבל את תביעת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נגד ערב שטען כי חתימותיו על מסמכי ערבות זויפו. לאחר בחינת העדויות, המסמכים וחוות הדעת שהגישו הצדדים, קבע בית המשפט כי הבנק הוכיח שהנתבע עצמו חתם על מסמכי הערבות וכי אין מדובר בזיוף.

הרקע למחלוקת

הנתבעים 1–2 ניהלו חשבון בבנק, ואילו הנתבע השלישי, עמיחי דניאל שפירא, עבד כשכיר בחברה שהייתה בבעלות הנתבע הראשון ובניהולו.

שפירא טען כי הסכים לבקשת מעסיקו לחתום על ערבות להבטחת הלוואה בסך 50,000 ש"ח. אין מחלוקת כי ביום 6.12.2017 הגיעו השניים לסניף הבנק וכי שם הוצגו לשפירא מסמכי ערבות על סך 200,000 ש"ח.

מנקודה זו נחלקו הגרסאות. לטענת הבנק, שפירא חתם ללא הסתייגות על מסמכי הערבות. שפירא טען כי כאשר הבחין בסכום של 200,000 ש"ח סירב לחתום ועזב את הסניף, וכי אדם אחר חתם לאחר מכן בשמו.

ההלוואה לא נפרעה, והבנק הגיש תביעה. בעניינם של שני הנתבעים הראשונים כבר ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ולכן ההכרעה נותרה בשאלת אחריותו של הנתבע השלישי כערב.

מה הייתה המחלוקת?

השאלה המרכזית הייתה האם שפירא חתם בעצמו על מסמכי הערבות, או שהחתימות שעליהם זויפו.

מטעם הבנק העידה פקידה מסניף תלפיות שטיפלה בהליך החתימה. היא טענה כי שפירא חתם בפניה על המסמכים.

מנגד, שפירא הכחיש את החתימות וטען כי עזב את הסניף לאחר שהתברר לו שסכום ההלוואה גבוה מזה שעליו דובר קודם לכן.

שני הצדדים הגישו גם חוות דעת מומחים בתחום השוואת כתבי היד והחתימות.

מה קבע בית המשפט?

עדות נציגת הבנק נמצאה עקבית ומהימנה

בית המשפט קיבל את עדותה של נציגת הבנק.

הפקידה תיארה את הגעתו של שפירא לסניף, את מילוי הטפסים ואת החתימה בפניה. היא העידה כי שפירא לא הגיע עם תעודת זהות ולכן, בעודו יושב מולה, שלח אליה בדואר אלקטרוני צילום של תעודת הזהות שלו.

גם מועדי המסמכים תאמו את התיאור: על טפסי הערבות הופיע זמן הזנה של 11:45, ועל הודעת הדואר האלקטרוני שבה נשלח צילום תעודת הזהות הופיעה השעה 11:51 באותו יום.

הפקידה העידה גם כי שאלה את שפירא מדוע הוא מסכים לערוב בסכום של 200,000 ש"ח למעסיקו, והוא השיב כי הם חברים. בית המשפט מצא את עדותה עקבית ומהימנה.

גרסת הנתבע נמצאה לא עקבית

לעומת זאת, בית המשפט מצא קשיים וסתירות בגרסתו של שפירא.

בתצהיר שהגיש במסגרת בקשת הרשות להתגונן הוא טען כי הבחין בסכום ההלוואה עוד לפני שהזדהה בפני נציגת הבנק, הודיע שאינו מוכן לחתום ועזב את הסניף.

בתצהיר העדות הראשית כבר הוסיף כי לפני שעזב התבקש למלא פרטים אישיים וכי אכן מילא חלק מהמסמכים. במהלך חקירתו התקשה להסביר מתי בדיוק הבחין בסכום של 200,000 ש"ח, אילו פרטים מילא ובאיזה שלב, ואף אישר שחלק מן הכתב בדוח המצב הפיננסי דומה לכתב ידו.

בית המשפט קבע כי הסתירות בין הגרסאות והקושי של הנתבע להסביר את השתלשלות האירועים פגעו במהימנות עדותו וחיזקו את גרסת הבנק.

הבנק נשא בנטל להוכיח את החתימה

בית המשפט ציין כי כאשר אדם מתכחש לחתימתו על כתב ערבות, נטל השכנוע בדבר אמיתות החתימה מוטל על הצד הטוען כי היא אמיתית.

במקרה זה קבע בית המשפט שהבנק עמד בנטל. ההכרעה התבססה בעיקר על העדות הישירה של נציגת הבנק למעמד החתימה, שנמצאה מהימנה, מול גרסת הנתבע שנמצאה בלתי עקבית.

בית המשפט קבע כי שפירא ישב מול פקידת הבנק, מילא את הטפסים, חתם עליהם וסיים את המפגש ללא ההתנגדות והעזיבה שתיאר בגרסתו.

חוות הדעת בנושא החתימות לא הכריעו את הכף

הנתבע הגיש חוות דעת גרפולוגית שלפיה קיימת סבירות קרובה לוודאי שהחתימות אינן שלו. אלא שחוות הדעת התבססה על מספר מצומצם של דוגמאות ועל צילומי מסמכים ולא על מסמכי המקור.

בית המשפט לא אימץ את מסקנת חוות הדעת.

המומחית מטעם הבנק, שבחנה מסמכים מקוריים, סברה כי החומר הקיים אינו מספיק כדי לקבוע באופן מקצועי אם החתימות נכתבו בידי הנתבע או בידי אדם אחר. בית המשפט מצא עמדה זו סבירה יותר.

עם זאת, בית המשפט הבהיר כי שמיעת העדים היא שהכריעה את המחלוקת, וכי לחוות הדעת עצמן לא היה משקל מהותי בתוצאה.

המשמעות של פסק הדין

פסק הדין ממחיש כי כאשר נתבע מכחיש את חתימתו על כתב ערבות, הצד המבקש להסתמך על המסמך נדרש להוכיח שהחתימה אכן שלו.

במקרה שנדון, העדות הישירה של עובדת הבנק, לצד נסיבות המפגש והמסמכים שנלוו אליו, נמצאה מספקת להוכחת החתימה. במקביל, הסתירות שנמצאו בגרסת הנתבע החלישו את טענתו כי עזב את הסניף מבלי לחתום.

פסק הדין גם מראה כי חוות דעת בתחום השוואת חתימות אינה עומדת לבדה: בית המשפט בחן את איכות החומר שעליו התבססה, את מסמכי המקור ואת יתר הראיות שנשמעו בתיק.

במחלוקת על אותנטיות של חתימה, ההכרעה עשויה להתבסס על מכלול הראיות ועל מהימנות העדים, ולא רק על השוואה גרפולוגית של החתימות.

תוצאת ההליך

בית המשפט קיבל את תביעת הבנק.

הנתבע השלישי חויב לשלם לבנק 200,215.61 ש"ח, נכון ליום 21.8.2018, כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה בהתאם לתנאי ההלוואה עד למועד הפירעון בפועל.

בנוסף חויב הנתבע בהוצאות הבנק בגין האגרה וחוות דעת המומחית מטעמו, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח.

מקור

ת"א 8221-10-18, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' שקד ואח', בית משפט השלום בירושלים, כב' השופטת מיקה בנקי, פסק דין מיום 14 באוקטובר 2020.

המידע המובא בכתבה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מחליף ייעוץ משפטי פרטני בהתאם לנסיבות המקרה.